המרענן הלאומי, לאסי צונן וטרי הוא המשקה המוכר ביותר מהמטבח ההודי. מלוח, מתוק, עם תבלינים ו/או פירות. הלאסי הוא בעצם שייק סמיך המבוסס על יוגורט טרי שטוחנים עם קרח ותוספות.
הגרסה שאני מביאה כאן היא ללאסי מתוק ועדין מתובל בהל. מבחינתי מדובר בפינוק מהיר ומשביע שמתאים על הבוקר או כארוחה קלה ומרעננת ביום קייצי וחם.
הכמות במתכון זה היא למנה אחת. תכפילו כמספר הסועדים.
מתוקים הם עניין מאתגר אצלנו. מצד אחד אני מאוד אוהבת מתוק על כל צורותיו ובעיקר אלו השוקולדיות ומצד שני בן הזוג שלי בררן במיוחד בכל הנוגע למתוקים. אני בדרך כלל חוזרת לאותן עוגיות מוכרות שכבר נוסו בהצלחה או עוגת גבינה שהצליחה לעבור את הרף הבלתי האפשרי, אבל לפעמים בא לי לגוון ולנסות דברים חדשים. הם בדרך כלל יהיו קטנים ופשוטים, כאלה שיש לי כוח להכין רק לעצמי.
את המתכון הבא פגשתי לראשונה באיזו תגובה בפייסבוק אבל מאז גיליתי שהוא מסתובב ברשת במלא מקומות (למשל כאן). הוא מבוסס בגדול על שני מרכיבים – שוקולד ומשהו שומני כמו טחינה גולמית או חמאת בוטנים או חמאת שקדים. יכול להיות שזה יעבוד גם עם “חמאות” נוספות מסוגי אגוזים נוספים או עם שמן קוקוס. באופן קסום השילוב של שני הרכיבים האלה יוצר טראפלס מרשימים וטעימים ב5 דקות עבודה.
אופציות הגיוון פה הן אינוספיות, אפשר לא להוסיף דבר, אפשר להוסיף כל תבלין שעולה על רוחכם, להוסיף כל סוג של אגוזים, שלמים או קצוצים. לצפות בשבבי קוקוס או קקאו בשביל הרושם. ועוד ועוד… פירוט ורעיונות בהמשך.
הטראפלס נשמרים מצויין בהקפאה, מה שמאפשר להכין כמות גדולה ולנשנש כשמתחשק או להגיש לאורחים שבאו בהפתעה.
הקינוח המזוהה ביותר עם המטבח ההודי ואחד הטעימים נקרא גולאב ג’אמון. המילה גולאב משמעותה מי ורדים, וג’אמון זה איזשהו פרי הודי שדומה בצורה לכדורי הגולאב ג’אמון. למה מי ורדים? כי הסירופ שבו משרים את כדורי הגולאב ג’אמון מכיל מי ורדים.
כמו מרבית הקינוחים ההודים, גם הגולאב ג’אמון בעצם מבוסס בעיקר על חלב. מה הקשר חלב?! מסתבר שיש איזה תהליך מופרך בו שמים חלב בסיר ומבשלים תוך כדי ערבוב במשך נצח ועוד קצת ובסוף החלב פתאום מתגבש ונהיה בצק. לדבר המוזר שמתקבל קוראים קויה (Khoya או Khoa) והוא בסיס נהדר לקינוחים למיניהם. בהודו אפשר לקנות קויה בכל מכולת אבל בארץ כמובן זה בלתי ניתן להשגה וצריך להכין לבד. אני מזהירה מראש, זה לאמיצים בלבד כי זה באמת לוקח המון זמן שבו עומדים ומערבבים חלב.
אבל… יש חלופה פשוטה וכייפית! גרסה נפוצה ומהירה יותר לגולאב ג’אמון מבוססת על מוצר בשם “אבקת חלב”. לא, זה לא תחליף אוכל לתינוקות אלא פשוט חלב שמיובש ומעובד לאבקה. משום מה זה מוצר שלא כל כך מוכר במטבח הישראלי אבל אפשר להשיג אותו בארץ בכל מכולת רוסית או ערבית וכמובן בחנויות הודיות. אין ספק שהגרסה שמבוססת על קויה היא הכי מוצלחת, אבל גם הגרסה של אבקת החלב מצויינת – הכדורים מעט דחוסים יותר וחלקים יותר מבחוץ, ודורשים השריה ארוכה יותר בסירופ.
בשתי הגרסאות התוצאה הסופית מתוקה למדי, רכה ועם ניחוח ורדים והל. זה קינוח נפלא שאוכלים ממנו מעט ומשתלב מדהים עם תה או קפה שחור. משהו כמו בקלאווה רק הודי ומיוחד.
מה הולך הכי טוב עם שוקולד? עוד שוקולד! ואם אפשר אז גם כמה סוגים של שוקולד בשביל הפינוק. העוגיות המעולות האלו עשויות בעיקר משוקולד ומבוססות על המתכון של האחת והיחידה פיית העוגיות, שמבוסס בתורו על מתכון של רוני ונציה. המתכון כאן כולל כמה שינויים והתאמות שלי לטעמים המועדפים בבית. התוצאה שוקולדית מאוד, מתוקה וממכרת.
הריח העדין של ההל ישר מתקשר אצלי עם אוכל הודי. הל הוא אחד התבלינים האהובים עליי, עם טעם וריח חזקים ומלאי נוכחות ועם זאת עדין ומתקתק. ההל נמצא בבישול ההודי גם בתבשילים מלוחים ובעל תפקיד מרכזי במתוקים.
פאלאדה (Paalaada) הוא מעין פנקייק דקיק ורך שבדרך כלל מוגש בגרסתו המלוחה לצד תבשילי קארי. מקור הפאלאדה בקהילה המוסלמית של המדינה הדרום הודית טאמיל נאדו, והוא מבוסס על אורז, קוקוס וביצה. תהליך ההכנה האותנטי כולל השריה של אורז לבן ואז טחינה שלו יחד עם קוקוס טרי לעיסה רכה אותה מערבבים עם שאר המצרכים. עם זאת, הגרסה לעצלנים שמבוססת על קמח אורז וחלב קוקוס לא פחות טובה ולכן אין שום סיבה לטרוח במיוחד. פה אני מביאה את הגרסה המתוקה לפנקייק הזה (Mutta Paalaada) עם סוכר והל. בגרסה המלוחה והנפוצה יותר פשוט משמיטים את הסוכר וההל ושמים במקום קמצוץ מלח.
אצל סבתא בלה תמיד יש עוגיות. בכניסה למטבח ניצבות בגאון שלוש צנצנות זכוכית מגונדרות מלאות בעוגיות טריות מעשה ידיה. המתכון הבא הוא מתכון לאחת מהעוגיות האהובות עליי, מלאות בזכרונות ילדות. המתכון במקור הגיע מMella, אחותו הבכורה של סבא שלי (שמיני מתוך תשעה ילדים) וכנראה נוצר אי שם בדרום אפריקה בתחילת המאה העשרים.
פוסט ראשון וחגיגי בקטגוריית מתכוני סבתות מוקדש אחר כבוד לעוגת התבלינים האגדית של ססלי, חברה של סבתא שלי. את העוגה הזאת פגשתי לראשונה כשהוריי באו לבקר אותי בדירת שותפים בירושלים ואמא שלי הכינה אותה. מיד העוגה הפכה להצלחה מסחררת, השותף שלי התמכר אליה ועוד רבים וטובים ביקשו מתכון. מאז אפיתי אותה עשרות פעמים. משהו בשילוב של התבלינים, הציפוי האגוזי-חמאתי, ההכנה המהירה והמרכיבים הפשוטים הופכים את המתכון הזה למתכון העוגה האהוב עליי.
