מפה לשם עדיין לא פרסמתי בבלוג מתכון ראוי לצ’אנה מסאלה (צ’אנה = חומוס), אחד המאכלים הטעימים והבסיסיים במטבח ההודי. יש לזה כמובן הרבה גרסאות, והפעם בחרתי להביא את הגרסה הכי פשוטה שאפשר, מצרכים יחסית בסיסיים ובלי צורך בבלנדר או שום דבר מעבר לסיר.
כמו הרבה מתכונים הודים גם כאן מכינים מסאלה מעגבניות ותבלינים, ואז מוסיפים אליה את הקטניות. המתכון הזה יעבוד מצויין גם עם כל קטניה/שעועית מבושלת אחרת.
בחודשים האחרונים הייתי בטיול/הרפתקה ארוכה באוסטרליה עם בן זוגי והילדים. זו הייתה תקופה נהדרת ומגבשת שנתנה לנו זווית ראיה קצת אחרת על השגרה והחיים בכלל. הבלוג היה בחופשה די ארוכה ואני מקווה שעכשיו אחזור לפרסם פוסטים בתדירות קצת יותר גבוהה 🙂
למאכל שאני מביאה כאן נחשפתי באמצעות שאלה שקיבלתי ממישהי ברשת, וישר יצאתי לחקור וללמוד. מדובר במעין מתאבן שבעיני יכול להיות גם מנה עיקרית, טבעוני לגמרי וללא גלוטן. בהודו מכינים אותו מעלים שאין אצלנו – עלי קולקס או עלי טארו. אלו עלים אכילים, גדולים וחלקים. מורחים עליהם עיסה שמבוססת על קמח חומוס עם תבלינים ועניינים, מגלגלים, מאדים, חותכים לפרוסות ומטגנים טיגון קל במחבת.
אכן, מדובר במתכון שהוא השקעה ולא חמש דקות עבודה, אבל התוצאה פשוט מעולה, בריאה וטעימה. מוזמנים לארוחה טבעונית? זה לגמרי מה שהייתי מביאה ואני מבטיחה שהוא יהיה כוכב האירוע.
בארץ התחליף הכי הגיוני לעלי הקולקס הם עלי מנגולד. הם שבירים ועדינים יותר והתוצאה תהיה קצת פחות מושלמת מבחינה ויזואלית מאשר המקור ההודי, אבל הטעם נהדר.
ראג’מה, או “שעועית אדומה” אם תרצו, היא קטניה מוכרת ונפוצה במטבח הישראלי. היא משביעה ועשירה בטעמים, אך דורשת זמן בישול ארוך. ההודים נוהגים לשים ראג’מה במאכל שנקרא ראג’מה מסאלה, מסאלה שבה הראג’מה היא הכוכב המרכזי ויכולה להיות מוגשת כמנה עיקרית בפני עצמה.
אמנם כבר יש בקינמונה מתכון אחד לראג’מה מסאלה (קארי שעועית אדומה), אבל חשבתי שכדאי להעלות לכאן גם גרסה פשוטה ונגישה יותר של התבשיל הנהדר הזה. הגרסה הזאת לא דורשת תבלינים מיוחדים מדי, היא קלה להכנה וטעימה מאוד.
בישול הודי בארץ הוא מאתגר. חסרים פה הרבה מאוד חומרי גלם, ומה שאפשר למצוא בחנויות ההודיות המעטות הוא די מוגבל. כחובבת בישול הודי האתגר הזה היה עבורי בהתחלה סוג של מחסום, זכרתי טעמים וריחות ומרקמים של מאכלים הודיים שרציתי לשחזר, אבל כשחיפשתי מתכונים שלהם המון רכיבים היו זרים לי ולא מצאתי אותם בארץ.
קצת לפני שפתחתי את הבלוג נפרץ אצלי המחסום הזה עם ההבנה הפשוטה שאפשר להכין כמעט הכל לבד. בין אם זה “אבקת כמון קלוי”, או גבינת פאניר, או אפילו לחמי פאפאדאם ביתיים. זה דורש קצת יותר נחישות והשקעה אבל בעצם מאפשר להגיע לטעמים האותנטיים. כמובן שעדיין חסרים לא מעט חומרי גלם שפשוט אין, תבלינים, ירקות וקטניות שעוד לא מצאו את דרכם לארץ, אבל מבחינתי זה רק גורם לי לחשוב ולחפש תחליפים הולמים עם מה שיש פה.
את אותו עקרון של home-made אני אוהבת להשליך גם על מטבחים אחרים. אמנם המטבח התאילנדי הרבה יותר פופולרי בארץ ואם הולכים למכולות תאילנדיות אפשר למצוא כמעט הכל, אבל עדיין הרכיבים האותנטיים לא מאוד נגישים כאן ולא פעם צריך לאלתר עם תחליפים.
אחד המתכונים הפופולריים בבלוג הוא המתכון לבלילת דוסה. באמת, דוסה ולחמים הודיים בכלל הם אחד מהתחומים שהמטבח ההודי עולה על המטבח המערבי בגיוון, בטעם ובבריאות. ההודים מכינים לחמים וקרפים כמעט מכל סוגי הזרעים והקטניות. הם בדרך כלל קלים יותר לעיכול, נטולי גלוטן ופשוטים מאוד להכנה.
המתכון כאן הוא מתכון לקרפ דוסה “אינסטנט”, כלומר ללא שלב של השריה ו/או התססה כמו שיש בדוסה הקלאסית. הוא נועד לממהרים שבינינו, כשאין זמן להכין ולתכנן מראש. הבלילה מבוססת על קמח אורז וקמח שיבולת שועל שמערבבים עם מים ותבלינים, ומכינים מיד. ההודים נוהגים להכניס גם לבלילה תוספות למיניהם כמו בצל, צ’ילי, עלי קארי וכו’, כדי שחלילה לא יהיה משעמם בפה 🙂
אפשר להגיש את הדוסה כמו שהיא יחד עם רטבי צ’אטני שונים או לצד תבשיל קארי כלשהו. אני אוהבת למלא אותה באָלוּ מסאלה (תבשיל תפוחי אדמה) ולהגיש אותה בתור מסאלה דוסה, לצד עם צ’אטני תמרהינדי ויוגורט.
המתכון לקוח מהאתר הזה.
הודו היא ארץ של קטניות. יש אינספור סוגים וזנים וצורות בישול לקטניות, ומשתמשים בהם בכל המנות החל ממתאבנים וכלה בקינוחים. הקטניות משמשות מקור זול לחלבון, הן עמידות לאורך זמן ובריאות.
צ’אנה דאל הוא אחד מסוגי הקטניות הפופולריים ביותר והוא בעצם מוכר ופופולרי גם אצלנו בארץ – הלא הוא גרגר החומוס. אצלנו מוכרים אותו רק בצורתו השלמה עם הקליפה, אך בהודו הוא נפוץ בחנויות בגרסה הרבה יותר נוחה לבישול, ללא הקליפה וחצוי לשתיים. אגב, גם הרבה יותר פשוט להכין ממנו ממרח חומוס בצורה הזו.
המתכון כאן הוא אחד הפשוטים והטעימים ביותר שיש לי לדאל. התוצאה עשירה, טעימה ומתובלת בדיוק במידה. אני מאוד ממליצה לדבוק בכמויות שמפורטות במתכון ולא לוותר על כפית החמאה בסוף. את הדאל אוכלים חם כחלק מארוחת טאלי הודית, לצד אורז לבן ו/או יוגורט, או פשוט עם כפית כמו שהוא.
מחפשים מתכוני דאל (=תבשיל קטניות) נוספים? הצטברו בבלוג כבר לא מעט כאלה, מוזמנים לקפוץ לכאן לרשימה המלאה.
המטבח ההודי הוא גן עדן לנמנעים מגלוטן. החיטה ותוצריה הם רק חלק קטן מהמגוון הרב של קטניות ודגנים שמשתמשים בהם ברחבי תת היבשת ההודית. ככל שאני חוקרת את המגוון אני מגלה עוד ועוד סוגים של דגנים וקטניות שלא שמעתי את שמם מעולם ואין להם כלל שם בעברית.
אחד המאכלים המסקרנים שנתקלתי בהם נקרא דוקלה (Dhokla) – בהתחלה הייתי בטוחה שמדובר בסוג של עוגת סולת בטעם הודי אבל מסתבר שדוקלה היא מעין עוגה מלוחה-מתוקה שמבוססת על קטניות עם טריק מטורף שיוצר את המרקם האוורירי.
הדוקלה מקורה בחבל גוג’ראט שבמערב הודו. אחת הגרסאות הנפוצות היא מקמח חומוס, אך מכינים אותה ממגוון קמחי קטניות אחרים או פשוט משרים קטניות וטוחנים לעיסה שמהווה את הבסיס לדוקלה. דוקלה קלאסית מבוססת על שילוב של קטניות (בדרך כלל חומוס) ואורז, שמתסיסים לאורך הלילה ונותנים בסוף חיזוק של אבקת אפיה.
את בלילת הדוקלה המותפחת מבשלים באידוי (!), מקררים, מוסיפים קצת דברים טעימים מלמעלה ומגישים עם צ’אטני, בדרך כלל צ’אטני ירוק.
אם הייתם סבתא הודית אז כנראה היה לכם לפחות מתכון אחד של דאל ברפרטואר. “דאל” בהינדית זה פשוט קטניה, או ליתר דיוק קטניה מיובשת וחצויה. הודים אוהבים לאכול קטניות – זה מזון עשיר בחלבון אך זול, עמיד וצמחוני. אי לכך ההודים הם אלופי העולם בקטניות ואוכלים מגוון אינסופי של קטניות שחלק ניכר מהן זרות לנו לחלוטין ואין להן אפילו שם בעברית.
כשאומרים “דאל” בהקשר של אוכל הודי הכוונה היא בדרך כלל לתבשיל חריף ומתובל קלות שמבוסס על קטניות. המרקם מעט יותר סמיך ממרק אבל עדיין די נוזלי. את הדאל מגישים כאחת המנות בארוחה הודית (טאלי), או פשוט כתבשיל טעים לצד אורז לבן. מומלץ להגיש עם יוגורט וחצי לימון.
העליתי לקינמונה כבר מספר גרסאות לדאל, למשל דאל משעועית מש ירוקה, דאל צהוב, הדאל של רוזי ועוד. הפעם הבאתי כאן גרסה מאוד וורסיטילית של תבשיל הקסם, שיוצאת מעולה גם עם מעט מאוד מצרכים מיוחדים. התוצאה טעימה ודומה מאוד למקור ההודי.
במטבח ההודי יש כל כך הרבה סוגי קטניות ודגנים כך שקמח חיטה מקבל מקום משני למדי, בטח שלא כמו במערב שם לחיטה יש מקום מרכזי בתפריט.
הפעם הבאתי כאן שתי גרסאות למאכל הודי משובח שנפוץ בעיקר כארוחת בוקר מהירה, בריאה ומשביעה. האדאי (Adai) הוא בן דוד של מאכל הדוסה המפורסם אבל תהליך ההכנה מעט שונה והתוצאה יותר עבה ומתובלת. אפשר להכין את הבלילה מראש (היא נשמרת מצויין כמה ימים במקרר) ופשוט להכין תוך כמה דקות כשמתחשק.
הגרסה הראשונה היא הגרסה ה”קלאסית” עם כמה סוגי קטניות שפחות נפוצות בארץ והגרסה השנייה היא גרסה פשוטה יותר עם מצרכים שאפשר להשיג בארץ בכל סופר.
אחד ממקורות ההשראה המרכזיים שלי הוא שיטוטים ברחבי הרשת. יש היום אינסוף פלטפורמות שונות שאפשר למצוא בהן הכל על אוכל ובישול מכל העולם. איך שנתקלתי במרק הזה השילוב בין עגבניות לחמאת בוטנים נראה לי כל כך הזוי שהיה לי ברור מיד שחייבים לנסות.
מבירור קצר נראה שבאופן מפתיע זו מנה שנחשבת “מסורתית” במגוון מטבחים – ראיתי גרסה אינדונזית, מרוקאית ומערב-אפריקאית. המתכון כאן משלב ממגוון המתכונים השונים עם התאמה לטעם האישי שלי. התוצאה היא מרק עגבניות קצת אחר מהרגיל, עשיר יותר עם טעמים מודגשים. חמאת הבוטנים לא משתלטת על הטעם אלא פשוט מוסיפה עומק ועניין.
