מפה לשם עדיין לא פרסמתי בבלוג מתכון ראוי לצ’אנה מסאלה (צ’אנה = חומוס), אחד המאכלים הטעימים והבסיסיים במטבח ההודי. יש לזה כמובן הרבה גרסאות, והפעם בחרתי להביא את הגרסה הכי פשוטה שאפשר, מצרכים יחסית בסיסיים ובלי צורך בבלנדר או שום דבר מעבר לסיר.
כמו הרבה מתכונים הודים גם כאן מכינים מסאלה מעגבניות ותבלינים, ואז מוסיפים אליה את הקטניות. המתכון הזה יעבוד מצויין גם עם כל קטניה/שעועית מבושלת אחרת.
בחודשים האחרונים הייתי בטיול/הרפתקה ארוכה באוסטרליה עם בן זוגי והילדים. זו הייתה תקופה נהדרת ומגבשת שנתנה לנו זווית ראיה קצת אחרת על השגרה והחיים בכלל. הבלוג היה בחופשה די ארוכה ואני מקווה שעכשיו אחזור לפרסם פוסטים בתדירות קצת יותר גבוהה 🙂
למאכל שאני מביאה כאן נחשפתי באמצעות שאלה שקיבלתי ממישהי ברשת, וישר יצאתי לחקור וללמוד. מדובר במעין מתאבן שבעיני יכול להיות גם מנה עיקרית, טבעוני לגמרי וללא גלוטן. בהודו מכינים אותו מעלים שאין אצלנו – עלי קולקס או עלי טארו. אלו עלים אכילים, גדולים וחלקים. מורחים עליהם עיסה שמבוססת על קמח חומוס עם תבלינים ועניינים, מגלגלים, מאדים, חותכים לפרוסות ומטגנים טיגון קל במחבת.
אכן, מדובר במתכון שהוא השקעה ולא חמש דקות עבודה, אבל התוצאה פשוט מעולה, בריאה וטעימה. מוזמנים לארוחה טבעונית? זה לגמרי מה שהייתי מביאה ואני מבטיחה שהוא יהיה כוכב האירוע.
בארץ התחליף הכי הגיוני לעלי הקולקס הם עלי מנגולד. הם שבירים ועדינים יותר והתוצאה תהיה קצת פחות מושלמת מבחינה ויזואלית מאשר המקור ההודי, אבל הטעם נהדר.
הודו היא ארץ של קטניות. יש אינספור סוגים וזנים וצורות בישול לקטניות, ומשתמשים בהם בכל המנות החל ממתאבנים וכלה בקינוחים. הקטניות משמשות מקור זול לחלבון, הן עמידות לאורך זמן ובריאות.
צ’אנה דאל הוא אחד מסוגי הקטניות הפופולריים ביותר והוא בעצם מוכר ופופולרי גם אצלנו בארץ – הלא הוא גרגר החומוס. אצלנו מוכרים אותו רק בצורתו השלמה עם הקליפה, אך בהודו הוא נפוץ בחנויות בגרסה הרבה יותר נוחה לבישול, ללא הקליפה וחצוי לשתיים. אגב, גם הרבה יותר פשוט להכין ממנו ממרח חומוס בצורה הזו.
המתכון כאן הוא אחד הפשוטים והטעימים ביותר שיש לי לדאל. התוצאה עשירה, טעימה ומתובלת בדיוק במידה. אני מאוד ממליצה לדבוק בכמויות שמפורטות במתכון ולא לוותר על כפית החמאה בסוף. את הדאל אוכלים חם כחלק מארוחת טאלי הודית, לצד אורז לבן ו/או יוגורט, או פשוט עם כפית כמו שהוא.
מחפשים מתכוני דאל (=תבשיל קטניות) נוספים? הצטברו בבלוג כבר לא מעט כאלה, מוזמנים לקפוץ לכאן לרשימה המלאה.
המטבח ההודי הוא גן עדן לנמנעים מגלוטן. החיטה ותוצריה הם רק חלק קטן מהמגוון הרב של קטניות ודגנים שמשתמשים בהם ברחבי תת היבשת ההודית. ככל שאני חוקרת את המגוון אני מגלה עוד ועוד סוגים של דגנים וקטניות שלא שמעתי את שמם מעולם ואין להם כלל שם בעברית.
אחד המאכלים המסקרנים שנתקלתי בהם נקרא דוקלה (Dhokla) – בהתחלה הייתי בטוחה שמדובר בסוג של עוגת סולת בטעם הודי אבל מסתבר שדוקלה היא מעין עוגה מלוחה-מתוקה שמבוססת על קטניות עם טריק מטורף שיוצר את המרקם האוורירי.
הדוקלה מקורה בחבל גוג’ראט שבמערב הודו. אחת הגרסאות הנפוצות היא מקמח חומוס, אך מכינים אותה ממגוון קמחי קטניות אחרים או פשוט משרים קטניות וטוחנים לעיסה שמהווה את הבסיס לדוקלה. דוקלה קלאסית מבוססת על שילוב של קטניות (בדרך כלל חומוס) ואורז, שמתסיסים לאורך הלילה ונותנים בסוף חיזוק של אבקת אפיה.
את בלילת הדוקלה המותפחת מבשלים באידוי (!), מקררים, מוסיפים קצת דברים טעימים מלמעלה ומגישים עם צ’אטני, בדרך כלל צ’אטני ירוק.
אם הייתם סבתא הודית אז כנראה היה לכם לפחות מתכון אחד של דאל ברפרטואר. “דאל” בהינדית זה פשוט קטניה, או ליתר דיוק קטניה מיובשת וחצויה. הודים אוהבים לאכול קטניות – זה מזון עשיר בחלבון אך זול, עמיד וצמחוני. אי לכך ההודים הם אלופי העולם בקטניות ואוכלים מגוון אינסופי של קטניות שחלק ניכר מהן זרות לנו לחלוטין ואין להן אפילו שם בעברית.
כשאומרים “דאל” בהקשר של אוכל הודי הכוונה היא בדרך כלל לתבשיל חריף ומתובל קלות שמבוסס על קטניות. המרקם מעט יותר סמיך ממרק אבל עדיין די נוזלי. את הדאל מגישים כאחת המנות בארוחה הודית (טאלי), או פשוט כתבשיל טעים לצד אורז לבן. מומלץ להגיש עם יוגורט וחצי לימון.
העליתי לקינמונה כבר מספר גרסאות לדאל, למשל דאל משעועית מש ירוקה, דאל צהוב, הדאל של רוזי ועוד. הפעם הבאתי כאן גרסה מאוד וורסיטילית של תבשיל הקסם, שיוצאת מעולה גם עם מעט מאוד מצרכים מיוחדים. התוצאה טעימה ודומה מאוד למקור ההודי.
במטבח ההודי יש כל כך הרבה סוגי קטניות ודגנים כך שקמח חיטה מקבל מקום משני למדי, בטח שלא כמו במערב שם לחיטה יש מקום מרכזי בתפריט.
הפעם הבאתי כאן שתי גרסאות למאכל הודי משובח שנפוץ בעיקר כארוחת בוקר מהירה, בריאה ומשביעה. האדאי (Adai) הוא בן דוד של מאכל הדוסה המפורסם אבל תהליך ההכנה מעט שונה והתוצאה יותר עבה ומתובלת. אפשר להכין את הבלילה מראש (היא נשמרת מצויין כמה ימים במקרר) ופשוט להכין תוך כמה דקות כשמתחשק.
הגרסה הראשונה היא הגרסה ה”קלאסית” עם כמה סוגי קטניות שפחות נפוצות בארץ והגרסה השנייה היא גרסה פשוטה יותר עם מצרכים שאפשר להשיג בארץ בכל סופר.
ההודים אלופי העולם בתבשילי ירקות שונים ומשונים, עם או בלי קטניות. אחד מהתבשילים הנפוצים והבסיסיים ביותר במטבח הדרום הודי נקרא סאמבאר (sambar). הסאמבאר הוא מעין מרק סמיך מבוסס על קטניות וירקות שמגישים יחד עם דוסה או אידלי.
הגרסה שאני מביאה כאן היא גרסה מהירה במיוחד שלא כוללת בישול של הקטניות (במקום זה נשתמש בקמח חומוס). כמו כן לסאמבאר המסורתי בדרך כלל מוסיפים תמרהינדי מה שגורם לתבשיל להיות חמצמץ, אבל אני באופן אישי לא הצלחתי להתחבר לחמיצות בסאמבאר ולכן אני משמיטה את התמרהינדי.
מגישים את הסאמבאר עם דוסה או אידלי (מוזמנים לקפוץ למתכון הבסיסי כאן או לגוון עם מתכון לדוסה עדשים כתומות) אבל הוא מצויין גם בפני עצמו או בתוספת אורז לבן.
אחד מתבשילי הקארי האהובים ביותר הוא הצ’יקן קורמה. תבשיל קרמי, עשיר ומתובל אך לא חריף מדי. קארי מצויין ל”מתחילים” בענייני אוכל הודי ומתובל.
כמו כל מנת דגל הודית גם לצ’יקן קורמה יש המון גרסאות עם יחסים שונים של קשיו – חמאה – יוגורט/שמנת. בגרסה הזאת ויתרתי לחלוטין על מוצרי החלב וכל הקרמיות מגיעה מהקשיו. תהליך ההכנה פשוט והמנה שמתקבלת טעימה בטירוף.
יש אינספור מתכונים לדוסה – הקרפ הדרום הודי המפורסם. הבסיס הנפוץ לדוסה הוא אורז ואיזושהי קטניה, בדרך כלל Urad Dal (מש שחור קלוף וחצוי). כאן אפשר למצוא מתכון לגרסה הקלאסית והנפוצה ביותר של דוסה. המתכון שאני מביאה הפעם הוא גרסה פשוטה שמתאימה למטבח הישראלי ומבוססת על מצרכים שיש לכולנו במזווה!
תהליך ההכנה של הדוסה כולל השריה של האורז והקטניות לכמה שעות, טחינה לעיסה חלקה והתפחה של בערך 12-14 שעות. בסוף התהליך מתקבלת בלילת דוסה חמצמצה ונהדרת שיכולה להחזיק עד שבוע במקרר. בכל פעם שמתחשק מוזגים מצקת בלילה על מחבת חמה, מטגנים כמה דקות, ממלאים במה שמתחשק ומנשנשים בכיף.
בעיניי הדוסה היא התחליף האולטימטיבי ללחם. היא קלה וקראנצ’ית, יש אינסוף אפשרויות גיוון ותהליך ההכנה פשוט וקל. מושלם לנמנעים מגלוטן ובכלל.
קארי מבחינתי זה שם קוד לתבשיל מבעבע מעלה ניחוחות משגעים, חריף במידה מספקת ועם קשת טעמים בלתי ניתנת לפענוח. כשאני אוכלת קארי במסעדה אני משחקת עם עצמי משחק ניחושים שההפסד בו ידוע מראש לגבי התבלינים שמשתתפים בחגיגה. לאורך השנים הסתבר לי שלא רק שזה עניין קשה במיוחד גם לפעמים מעורבים תבלינים שמעולם לא נתקלתי בהם (ואין להם אפילו שם בעברית!).
מאחר והקארי הוא בתכל’ס רוטב, אפשר ורצוי להוסיף לו רכיב מרכזי – עוף, בקר, דגים, פירות ים, גבינת פאניר, טופו, גבינה טבעית כלשהי, ביצים קשות, קוביות תפוחי אדמה וכו’. כמובן שכל קארי מתאים יותר מבחינת הטעמים שבו לרכיבים מסוימים ופחות לאחרים.
את הקארי הזה פגשתי בכלל בגרסת ה”שקשוקה” שלו – בהודו קוראים לזה Egg drop Curry, כדי להבדיל מEgg Curry שבו מוסיפים ביצים קשות בתור רכיב עיקרי. התפתתי לנסות את הגרסה ההודית לשקשוקה וככה גיליתי את הקארי המשוגע הזה. קארי צ’אטינד (על שם מחוז במדינת טמיל נאדו שבדרום הודו) הוא קארי חריף ואדמדם עם מסאלה שמבוססת על קוקוס וצ’ילי אדום מיובש אליה מוסיפים את החברים הרגילים בצל ועגבניה יחד עם עוד מגוון תבלינים. יש פה כמו רכיבים מפתיעים, והתוצאה הסופית טעימה בטירוף ומעלה ניחוחות משכרים.
בתמונה למעלה אפשר לראות את רכיבי המסאלה רגע לפני שהם מתחממים להם במחבת ונטחנים. שמתי פה כמות קמצנית יחסית של צ’ילי אדום (בייחוד ביחס למקור) כי אכלתי את הקארי כמו שהוא ללא אורז או פחממה אחרת למתן את החריפות. אם יש לכם חיבה לחריף אפשר בהחלט לעלות פה ל4-5 צ’ילי אדום מיובש ולקבל גרסה דומה יותר למקור (החריף אש).