ראג’מה, או “שעועית אדומה” אם תרצו, היא קטניה מוכרת ונפוצה במטבח הישראלי. היא משביעה ועשירה בטעמים, אך דורשת זמן בישול ארוך. ההודים נוהגים לשים ראג’מה במאכל שנקרא ראג’מה מסאלה, מסאלה שבה הראג’מה היא הכוכב המרכזי ויכולה להיות מוגשת כמנה עיקרית בפני עצמה.
אמנם כבר יש בקינמונה מתכון אחד לראג’מה מסאלה (קארי שעועית אדומה), אבל חשבתי שכדאי להעלות לכאן גם גרסה פשוטה ונגישה יותר של התבשיל הנהדר הזה. הגרסה הזאת לא דורשת תבלינים מיוחדים מדי, היא קלה להכנה וטעימה מאוד.
בישול הודי בארץ הוא מאתגר. חסרים פה הרבה מאוד חומרי גלם, ומה שאפשר למצוא בחנויות ההודיות המעטות הוא די מוגבל. כחובבת בישול הודי האתגר הזה היה עבורי בהתחלה סוג של מחסום, זכרתי טעמים וריחות ומרקמים של מאכלים הודיים שרציתי לשחזר, אבל כשחיפשתי מתכונים שלהם המון רכיבים היו זרים לי ולא מצאתי אותם בארץ.
קצת לפני שפתחתי את הבלוג נפרץ אצלי המחסום הזה עם ההבנה הפשוטה שאפשר להכין כמעט הכל לבד. בין אם זה “אבקת כמון קלוי”, או גבינת פאניר, או אפילו לחמי פאפאדאם ביתיים. זה דורש קצת יותר נחישות והשקעה אבל בעצם מאפשר להגיע לטעמים האותנטיים. כמובן שעדיין חסרים לא מעט חומרי גלם שפשוט אין, תבלינים, ירקות וקטניות שעוד לא מצאו את דרכם לארץ, אבל מבחינתי זה רק גורם לי לחשוב ולחפש תחליפים הולמים עם מה שיש פה.
את אותו עקרון של home-made אני אוהבת להשליך גם על מטבחים אחרים. אמנם המטבח התאילנדי הרבה יותר פופולרי בארץ ואם הולכים למכולות תאילנדיות אפשר למצוא כמעט הכל, אבל עדיין הרכיבים האותנטיים לא מאוד נגישים כאן ולא פעם צריך לאלתר עם תחליפים.
אחד מתבשילי הקארי המוכרים ביותר במערב הוא הפאלאק פאניר. פאלאק זה השם ההינדי לתרד ופאניר זו הגבינה ההודית המפורסמת (מתכון כאן). לתבשיל הקארי הזה יש טעם עדין ומיוחד והוא מעולה גם אם מוותרים לחלוטין על החריפות.
הפעם הבאתי כאן גרסה טבעונית לחלוטין בה הפאניר מוחלף בטופו, אם כי כמובן אפשר לשים קוביות פאניר, עוף או תחליפי גבינה למיניהם (שמעתי שגבינת קשיו היא תחליף מעולה לפאניר).
הפוסט בושל וצולם במטבח המהמם של חברתי דינה. דינה היא בררנית במיוחד בתחום החריף ומתובל ולכן השמטתי לחלוטין את הצ’ילי על כל צורותיו מהמתכון. התוצאה הסופית מעולה גם כך ואפילו תינוק בן שנה וחצי חיסל קערה שלמה בלי להתלבט!
אחד מתבשילי הקארי האהובים ביותר הוא הצ’יקן קורמה. תבשיל קרמי, עשיר ומתובל אך לא חריף מדי. קארי מצויין ל”מתחילים” בענייני אוכל הודי ומתובל.
כמו כל מנת דגל הודית גם לצ’יקן קורמה יש המון גרסאות עם יחסים שונים של קשיו – חמאה – יוגורט/שמנת. בגרסה הזאת ויתרתי לחלוטין על מוצרי החלב וכל הקרמיות מגיעה מהקשיו. תהליך ההכנה פשוט והמנה שמתקבלת טעימה בטירוף.
קארי מבחינתי זה שם קוד לתבשיל מבעבע מעלה ניחוחות משגעים, חריף במידה מספקת ועם קשת טעמים בלתי ניתנת לפענוח. כשאני אוכלת קארי במסעדה אני משחקת עם עצמי משחק ניחושים שההפסד בו ידוע מראש לגבי התבלינים שמשתתפים בחגיגה. לאורך השנים הסתבר לי שלא רק שזה עניין קשה במיוחד גם לפעמים מעורבים תבלינים שמעולם לא נתקלתי בהם (ואין להם אפילו שם בעברית!).
מאחר והקארי הוא בתכל’ס רוטב, אפשר ורצוי להוסיף לו רכיב מרכזי – עוף, בקר, דגים, פירות ים, גבינת פאניר, טופו, גבינה טבעית כלשהי, ביצים קשות, קוביות תפוחי אדמה וכו’. כמובן שכל קארי מתאים יותר מבחינת הטעמים שבו לרכיבים מסוימים ופחות לאחרים.
את הקארי הזה פגשתי בכלל בגרסת ה”שקשוקה” שלו – בהודו קוראים לזה Egg drop Curry, כדי להבדיל מEgg Curry שבו מוסיפים ביצים קשות בתור רכיב עיקרי. התפתתי לנסות את הגרסה ההודית לשקשוקה וככה גיליתי את הקארי המשוגע הזה. קארי צ’אטינד (על שם מחוז במדינת טמיל נאדו שבדרום הודו) הוא קארי חריף ואדמדם עם מסאלה שמבוססת על קוקוס וצ’ילי אדום מיובש אליה מוסיפים את החברים הרגילים בצל ועגבניה יחד עם עוד מגוון תבלינים. יש פה כמו רכיבים מפתיעים, והתוצאה הסופית טעימה בטירוף ומעלה ניחוחות משכרים.
בתמונה למעלה אפשר לראות את רכיבי המסאלה רגע לפני שהם מתחממים להם במחבת ונטחנים. שמתי פה כמות קמצנית יחסית של צ’ילי אדום (בייחוד ביחס למקור) כי אכלתי את הקארי כמו שהוא ללא אורז או פחממה אחרת למתן את החריפות. אם יש לכם חיבה לחריף אפשר בהחלט לעלות פה ל4-5 צ’ילי אדום מיובש ולקבל גרסה דומה יותר למקור (החריף אש).
כשאין שום דבר בבית ומתחשק משהו טעים אני מכינה את הקארי המגניב הזה. הרוטב עצמו הוא על טהרת מצרכי המזווה וזה הולך מצויין עם כמעט כל ירק שיש בבית וגם בלי ירקות בכלל.
מדובר בקארי לאוהבי חריף אם כי אפשר לוותר על תוספת הצ’ילי ואז תתקבל חריפות מתונה יותר. החריפות מגיעה ממחית הקארי האדום (שאפשר למצוא כמעט בכל סופר וכמובן בחנויות טבע ומזרח רחוק) וממחית הצ’ילי. מחית הצ’ילי הזו או בשמה המדויק סמבל (Sambal) היא מעין ממרח חריף וריחני שנפוצה במטבח המלזי והאינדונזי. היא עשויה מהרבה צ’ילי אדום יחד עם ג’ינג’ר, רוטב דגים (לא בכל הגרסאות), ליים וחומץ. יש מגוון מנות שמבוססות על הרוטב הזה כתיבול או כתוספת. אפשר להשיג סמבל בחניות מזרח רחוק למיניהן (אני מצאתי באיזור התחנה המרכזית).
לפעמים מתחשק לי מנה עיקרית על טהרת הירקות בלבד, בלי בשר או גבינה שתיקח את כל תשומת הלב. מנת הקארי הזו נפוצה ואהובה מאוד במטבח הצפון הודי. בגדול מדובר בירקות מבושלים במסאלה מתובלת ועשירה בחמאה ושמנת. היא מעולה בתור מנה עיקרית צמחונית או כתוספת מיוחדת וריחנית. המתכון מבוסס על מתכון מהספר המצויין של ריק שטיין.
הרבה סוגי ירקות יתאימו כאן ולא צריך להיצמד למתכון, מה שיש בבית הולך.
קארי פאניר ואפונה, הנקרא גם מאטאר פאניר (מאטאר = אפונה) הוא תבשיל צפון הודי יומיומי, פשוט וטעים. כמו במרבית תבשילי הקארי הבסיס הוא רוטב עגבניות מתובל אליו מוסיפים פאניר ואפונה. אפשר כמובן להחליף את הפאניר בעוף או בטופו (ראו הערות בסוף).
אגב רוטב העגבניות המתובל – בטח כבר שמתם לב שמדובר בבסיס שחוזר על עצמו ברוב תבשילי הקארי. אם תחפשו מתכונים הודים ברחבי האינטרנט תמצאו שכמעט לכל תבשיל יש גרסה רגילה וגרסת ה”restaurant style”. יש הטוענים שהגרסה הזאת היא בדרך כלל פשוט עשירה וקרמית יותר, בעוד שלפי שמועה אחרת במסעדות ההודיות מכינים מראש כמות ענקית של רוטב עגבניות מתובל ועליו מתבססים כמעט כל תבשילי הקארי השונים שמוגשים במסעדה, רק מחממים מנה קטנה, מוסיפים את התיבול המיוחד לכל מנה ואת הירקות, פאניר או עוף ומגישים. ולכן מתכונים שהם בסגנון מסעדה הם בעצם כאלה שמבוססים על רוטב עגבניות שמכינים בנפרד.
כשאומרים בישול הודי שתי המילים הראשונות שעולות לי לראש הן תבלינים וקטניות. קטניות, או בשמם ההודי דאל (Dal) הם ללא כל ספק הבסיס לכל ארוחה הודית. המילה דאל מציינת מיני עדשים, אפונים ושעועית, או תבשילים ומרקים המבוססים עליהם. מרבית הלחמים בהודו מבוססים גם הם על קמח קטניות ולא על קמח חיטה. העוני בהודו שכיח למדי וארוחות הכוללות בשר או דג נחשבות ליקרות יותר ולכן הקטניות הן בעצם מקור החלבון הזמין והזול ביותר שנגיש לכולם.
דאל מאקני היא המלכה הבלתי מעורערת של תבשילי הדאל. היא מגיעה מהמטבח הפונג’אבי ומכינים אותה עם המון חמאה (=מאקני) ולכן היא עשירה וטעימה במיוחד. הקטניות שמשתתפות פה בחגיגה הן אוראד דאל שלם (סוג של מש, רק שחור וקטן יותר), שעועית אדומה ולפעמים גם גרגרי חומוס חצויים. מאוד קשה להשיג בארץ אוראד דאל שלם ולכן אני מכינה את זה עם עדשים שחורות. כמו כן מאחר ואני לא מסוגלת באמת להוסיף כמות ענקית של חמאה לתבשיל קטניות בלב שלם הגעתי למסקנה שלשים כמות קטנה של חמאה זה בתכל’ס קצת מיותר כאן ואני מפצה על זה בשמנת שמוסיפים בסוף. זה כמובן שונה מהמקור העשיר בטירוף אבל בהחלט יותר יומיומי.
את הדאל מאקני מגישים כתוספת או כמנה עיקרית לצד אורז או לחם הודי.
והפעם גיחה קצרה למטבחים אסיאתים אחרים – המטבח התאילנדי. אחד הדברים הנפלאים במטבח התאילנדי אלה משחות הקארי החריפות והריחניות שבעזרתן אפשר לארגן ארוחה מושקעת ומשביעה בכלום עבודה. פעם היה קשה להשיג את המשחות האלה בארץ והאופציה העיקרית הייתה להכין אותן לבד (פחות מסובך ממה שזה נשמע) אבל היום אפשר למצוא משחות קארי צהוב, ירוק ואדום כמעט בכל סופר, באיזור ה”אסיאתי” יחד עם האצות לסושי ואטריות אורז.
רגע, אבל קארי זה לא הודי?! אז זהו, יש קארי הודי וקארי תאילנדי ואלו שני דברים שונים לגמרי. הקארי התאילנדי הוא מעין משחה כזו שמבוססת על צ’ילי חריף טרי, למון גראס, ג’ינג’ר, שום, בצלי שאלוט ולפעמים גם משחת שרימפס. לכל אלה מוסיפים תבלינים כמו זרעי כמון, כוסברה וכורכום. את משחת הקארי מכינים בדרך כלל במכתש ועלי. הקארי ההודי הוא בעצם תערובת תבלינים יבשים שנקלים במחבת ונטחנים לאבקה. יש אינסוף גרסאות לתערובות קארי הודיות כאשר רובן מבוססות על יחס כזה או אחר של זרעי כמון, כוסברה, כורכום, חילבה וצ’ילי אדום.
